הלוואי והקמח “יתנהג יפה” היום, אני מקווה שהמחמצת מבסוטה וטובת לב, שהיא תססה לה בנעימים כל הלילה ושהיא בדיוק בדיוק מוכנה לשימוש.

במסגרת העשייה הקולינרית שלי, אני מחפש כל הזמן השראה ועניין, מחפש את החומר שמתדלק אותי ושגורם לי להמשיך להתעניין, להעמיק בכל מיני רבדים שונים של המזון שאנו אוכלים, להבין יותר טוב את הצרכים של הגוף שלי, הנפש שלי ושל המשפחה שלי.

הכל התחיל בשנת 2012 כשעדו וחבר נוסף החליטו להתחיל לאפות לחם. השניים, שגרו באותה עת במושב טל שחר, שיפצו קרוואן קטן שישמש אותם כמאפייה, התקינו בו תנור ומלוש לבצק, בזקו קמח על השולחן והחלו בעבודה. האפייה החד-שבועית הצנועה שיצאה מ”בית הלחם” -כך נקראה המאפייה-, סיפקה כיכרות לחם טריות לתושבי האזור וחברים. את שאר הזמן עדו חילק בין אהבתו למוזיקה, כמתופף ומורה לתופים ובין היותו אבא במשרה מלאה לשני ילדים קטנים.